מאת:אליצור ראובני
צילומי סטילס :אליצור ראובני
מחזאי/ת: דפנה אנגל מחרז
במאי: ציפי פינס
תפאורה: ערן עצמון
תלבושות: אורנה סמורגונסקי
מוסיקה: אמיר לקנר
תאורה: קרן גרנק
וידאו ארט: יואב כהן
שחקנים:
גיה באר-גורביץ', שלומי טפיארו, יניב לוי, שמרית לוסטיג, חייקה מלכה, קרן מרום, אברהם סלקטר, הילה פלדמן, יקיר שוקרון, ניר שטראוס
גיה באר גורביץ' צילום: אליצור ראובני
כבר 24 שעות אחרי , אבל הרושם עדיין חזק בראש .
כן בפירוש ההצגה המצויינת אלה גרוסמן הצליחה לטלטל את הצופים( ואני בתוכם) "אלה גרוסמן " נוגעת בכל אחד מאיתנו , כמו בגורודיש היא נוגעת וחזק מאד בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים ועד השנים שסאדאת בא לירושלים..
תקופה שבה צה"ל והמדינה כולה הייתה זחוחה ושיכורה מהניצחון על מדינות ערב ואיחוד ירושלים,
שנים של ספרי ניצחון והדחקה של כל מה שבא בעקבות הניצחון המזהיר שהוביל ראש הממשלה "המגמגם "לוי אשכול, שהוכיח את מנהיגותו בהחלטה האמיצה לצאת מההמתנה הארוכה של שלושה חודשים ולהסתער על הכוחות המצרים הסורים והירדנים ולהכריע את הכף תוך שישה ימים בלבד.
המחזה הנוקב מעלה את הפרות הקדושות לשולחן הניתוחים וחותך בבשר החי ללא רחם.
אוי, כמה שהמחזה מדבר אלינו היום . כאילו הזמן עמד מלכת. קאסט מצויין צעיר ודינמי ברשותה של הילה פלדמן מענג את הצופים במשחק אמין ומשכנע . בימוי מעולה של ציפי פנס שמוכיחה פעם נוספת עד כמה מוכשרת היא מה שמעמיד בסימן שאלה מי מוכשרת יותר? ציפי הבמאית,? או ציפי המנכ"לית?
אלה גרוסמן נחושה להגשים את עצמה. מגיל צעיר מלווים אותה הדחף להצטיין, חריפות שכל ויומן מטלות. ומעל הכל, דבריו של אביה: הכי גרוע זה להיות כישרון מבוזבז.
שלומי טאפירו צילום: אליצור ראובני
אלה חולמת להיות כתבת צבאית, ובגיל 18, ערב מלחמת ששת הימים, היא מתקבלת ל"במחנה". במסיבת הגיוס היא מתאהבת ביאיר השרמנטי. מכאן ילוו אותה בכל תחנות חייה תשוקתה לצדק, שבאה לידי ביטוי בקריירה עיתונאית עתירת תהפוכות, ואהבתה ליאיר, שחומקת ממנה שוב ושוב.
דבר אחד אלה לא לקחה בחשבון כשרשמה את מטלות חייה: היא אישה בעולם של גברים. מאבקה למימוש כישרונה הופך למאבק מול מוסכמות, פשרות ותהפוכות הגורל. היא הופכת לחריגה, נותרת בודדה ופגועה, אולם איזה כוח פנימי, או "פגם גנטי" כדבריה, לא מאפשר לה להתפשר.
סיפורה של אלה גרוסמן הוא גם סיפורם של הישראלים שנולדו בקום המדינה, התגייסו לצבא בסוף שנות השישים, חוו על בשרם את טראומת מלחמת יום כיפור בשנות השבעים, הפכו לבורגנים בשנות השמונים ולא הפסיקו לחלום על עתיד טוב יותר למדינתם בשנות התשעים, עד המפץ הנורא עם הירצחו של ראש הממשלה.
במאית ההצגה ציפי פינס צילום: אליצור ראובני
השתחוות השחקנים בסיום ההצגה צילום: אליצור ראובני
דרמה מרגשת מאת המחזאית דפנה אנגל, שעיבדה, בין השאר, את הספר "אם יש גן עדן" ואת ספרו של אשכול נבו "משאלה אחת ימינה", שהוצג בתיאטרון בית ליסין בהצלחה גדולה.
הציון:
85
בסולם "בילוי נעים"