מאת: אליצור ראובני

שחקנים:
טום הארדי, שרליז ת'רון, ניקולס הולט, יו קיס-בירן, ג'וש הלמן, נתן ג'ונס, רוזי האנטינגטון-וויטלי, ריילי קיה, זואי קרביץ.

בימוי: ג'ורג' מילר
הפקה: ג'ורג' מילר, דאג מיצ'ל
תסריט: ג'ורג' מילר, ברנדן מק'ארתי, ניקו לאת'וריס
צילום: ג'ון סיל

מבית מדרשו של הבמאי ג'ורג' מילר, הוגה הז'אנר הפוסט אפוקליפטי והיוצר של סדרת סרטי "מקס הזועם" האגדית, מגיע "מקס הזועם: כביש הזעם", חזרה לעולמו של לוחם הדרכים, מקס רוקאטנסקי.
רדוף על ידי המערבולות של עברו, מקס הזועם מאמין שהדרך הטובה ביותר לשרוד היא לנדוד בגפו. למרות זאת, הוא נסחף ומצטרף לחבורת רוכבים שבורחים אל השממה מפני מערך המלחמה של הקיסרית פיוריוסה. הם נמלטים ממצודה הנשלטת על ידי אימורטן ג'ו, העריץ הגדול, שחפץ יחיד במינו נלקח ממנה. בזעם גדול, אוסף השליט את כל הכנופיות שלו ויוצא למרדף חסר רחמים אחר המורדים במה שהופך למלחמת הדרכים הלוהטות.

טום הארדי ("עלייתו של האביר האפל") מככב בתפקיד הראשי של "מקס הזועם: כביש הזעם", הרביעי בסדרת הסרטים. זוכת האוסקר שרליז ת'רון ("מונסטר", "פרומתיאוס") מככבת בדמותה של הקיסרית פיוריוסה. עוד מופיעים בסרט ניקולס הולט ("אקס מן: העתיד שהיה") בדמותו של נוקס, יו קיס-בירן ("מקס הזועם") כאימורטן ג'ו, ג'וש הלמן ("אקס מן: העתיד שהיה") כסליט ונתן ג'ונס ("קונאן הברברי") כריקטוס אירקטוס. את חבורת הנשים מגלמות רוזי האנטינגטון-וויטלי ("רובוטריקים 3") כאנגאראד ספלנדיד, ריילי קיה ("מג'יק מייק") היא קייפבול וזואי קרביץ ("מפוצלים") בדמותה של טוסט דה נואינג. 

הקולנוען זוכה האוסקר ג'ורג' מילר ("תזיזו ת'רגליים") ביים את הסרט על פי תסריט שכתב יחד עם ברנדן מק'ארתי וניקו לאת'וריס. מילר גם הפיק את הסרט, בצוותא עם שותפו הוותיק דאג מיצ'ל, שהיה מועמד לאוסקר ("בייב", "תזיזו ת'רגליים"). פי.ג'יי. ווטן, ליין סמית', כריס דיפאריה, קורטני ואלנטי, גראהם בורק, ברוס ברמן וסטיבן מנוחין שימשו כמפיקים בפועל.
הצוות כולל עוד את הצלם הראשי זוכה האוסקר ג'ון סיל ("הפצוע האנגלי"), מעצב ההפקה קולין גיבסון ("בייב"), העורכת מרגרט סיקסל ("תזיזו ת'רגליים"), מעצבת התלבושות זוכת האוסקר ג'ני ביוון ("זיכרונות אהבה מפירנצה"), מתאם הפעלולנים גיא נוריס ("אוסטרליה") ואמנית האיפור לזלי ונדרוולט ("הנבואה"). 

על ההפקה
ב"מקס הזועם: כביש הזעם", הבמאי/תסריטאי/מפיק ג'ורג' מילר משחרר עולם מטורף ומזעזע של מלחמת הדרכים הלוהטות, בסגנון שרק הוא יכול להציג. רב המוחות מאחורי הטרילוגיה של "מקס הזועם" דחק בגבולות הקולנוע המודרני עד לקצה הדמיון והציג את היופי והמהומה של העולם הפוסט אפוקליפטי אותו הוא יצר, יחד עם לוחם הדרכים המיתולוגי שהוא חלק בלתי נפרד ממנו.
בחזונו מילר תמיד ראה סרט שיציג מרדף עוצר נשימה מתחילתו ועד סופו. "אני חושב על סרטי פעולה כסוג של מוזיקה ויזואלית, ו'כביש הזעם' הוא משהו בין מופע רוק סוער לאופרה," מציין מילר. "אני רוצה לסחוף את קהל הצופים אל מסע פרוע ועוצמתי, ועל הדרך אתם זוכים להכיר גם את הדמויות ואת האירועים שהובילו לסיפור העלילה."

המפיק דאג מיצ'ל, שותפו של מילר לאורך 35 שנה, אומר שהמאמץ בן עשר שנים להביא את "מקס הזועם: כביש הזעם" אל המסך היה כשלעצמו מסע מלהיב. "לג'ורג' יש מוח מבריק ויצירתי, אך יחד עם היצירתיות הזאת צריכה לבוא גם מעשיות מסוימת. פרויקט בסדר גודל כזה יכול להתאפשר אך ורק על ידי שילוב של השניים, והוא מחזיק בשתי התכונות. עברנו כמה צמתים ורגעים מבדחים בדרך, אבל עבורי זו הייתה זכות גדולה להיות לצדו במסע הארוך הזה." 
עבור מילר, הדרך המשותפת חוזרת אף רחוק יותר. בסוף שנות ה- 70', אחרי שסיים את לימודי הרפואה שלו, מונע מאהבתו לסרטי פעולה ומרדפים, הוא החליט לגלות בעצמו את השפה הוויזואלית הטהורה שלהם. בהשפעת הניסיון שצבר כרופא בחדר המיון, הוא הגה סיפור אגדה של דמות מתבודדת בעולם מופשט של חברה מתמוטטת, וכנופיות דרכים פסיכופתיות המטילות עליו את אימתן.
מילר מציין, "תמיד ריתק אותי לצפות בהתפתחות של סיפורים, שיכולה לעתים לשמש כהשראה, אך לעתים גם להטריד. כשאתה משיל את השכבות המורכבות של העולם המודרני, אתה מקבל עולם מאד אלמנטרי, מאד דל, ואתה יכול לספר סיפורים בעלי אלגוריות בסיסיות." 

אחרי שליקט תקציב צנוע, מילר הרכיב קרנבל נוסע של אופנועים ומכוניות עוצמתיות, ליהק אלמוני בשם מל גיבסון היישר מבית הספר למשחק, ויצא אל הכבישים המהירים של פרברי מלבורן, אוסטרליה, כדי ללכוד את האנרגיה הגולמית של פעלולים חיים, עם אנשים שנוהגים ברכבים אמיתיים ובמהירויות אמיתיות.
"יש לנו תרבות רכב כאן באוסטרליה, כשהמכונית היא נשק לכל דבר," מציין התסריטאי ניקו לאת'וריס, חברו של מילר מאז שהיו תלמידי בית ספר, שגילם בסרט הראשון את גריז ראט. "ג'ורג' טיפל בצעירים שעברו תאונות רכב נוראיות, ובמקום לקחת את זה ברצינות, הייתה תמיד נטייה להתרברב על חוויה שבה מישהו נפגע קשה או מת. כרופא, הוא חש שהוא רק מדביק פלסטרים על בעיה שהייתה הרבה יותר גדולה, וסיפור כזה היה דרכו להיכנס אל הגרעין שלה."

התוצאה הייתה "מקס הזועם", שפרץ אל המסכים ב- 1979 והרעיד את העולם התרבותי. כשהאגדה של "מקס הזועם" גדלה, מילר הקצין את האקשן האופייני לו ואת בניית העולמות האפוקליפטיים עם שני סרטי ההמשך – "מקס הלוחם בדרכים" האדיר ו"מקס הלוחם 3".
"אחד הרעיונות שהניעו את 'מקס הזועם' הראשון ומניעים כעת את 'כביש הזעם', היה של אלפרד היצ'קוק, שטען שסרטים צריך לעשות באופן שניתן יהיה לצפות בהם בכל מקום בעולם ללא כתוביות," אומר מילר. "אתה מנסה להשיג את מה שיצירות גדולות של מוזיקה יכולות לעשות – לא משנה מה מצב הרוח שלך, הן לוקחות אותך מחוץ לגוף שלך, ואתה חוזר מהצד השני של החוויה. זה מה שניסינו לעשות עם הסרטים הללו." 

הנופים השוממים והמוזנחים, האקשן הבוטה, מינימום דיאלוגים ומגוון רחב של דמויות שמילר הציג בטרילוגיית "מקס הזועם" הולידו ז'אנר חדש לגמרי, והשפיעו על דורות של אמנים בכל תחום. טום הארדי, שמגלם את הדמות הראשית של מקס רוקאטנסקי ב"כביש הזעם", אומר: "ג'ורג' בעצם המציא את כל האווירה הפוסט אפוקליפטית שאנחנו רואים בכל כך הרבה סרטים ומשחקי וידאו. זה בד הציור שלו, והוא ממשיך לצייר עליו בעזרת כל מה שיש לו תחת האצבעות. להיות בסרט הזה זה כמו לשבת עם ג'ורג' בארגז המשחקים שלו, והדמיון שלו כל כך רחוק שאתה לא באמת בתוך סרט, אתה בתוך הראש של ג'ורג'."
שרליז ת'רון, שמציגה דמות חדשה בסדרת הסרטים, הקיסרית פיוריוסה, מסכימה שבסרט הזה, מילר עיצב מראה חדש לחלוטין העומד בפני עצמו, גם לעומת הסדרה כולה. "ג'ורג' באמת דמיין מחדש את העולם שהוא אוהב בסרט הזה. כל אחד יכול להיכנס ולחוות משהו יוצא דופן. יש שם כמה פנינים חבויות עבור המעריצים הוותיקים של סדרת הסרטים, ובאותו הזמן אני חושבת שהוא ייצר משהו שיתקשר עם הדור החדש שלא גדל עם 'מקס הזועם'. זה היופי ב'כביש הזעם'."
ניקולס הולט, שמגלם את נער המלחמה נוקס, ושייך בעצמו לאותו דור חדש, מסכים. "מה שמדהים בג'ורג' זה שהוא יכול ליצור משהו כל כך עצום, אך עדיין יש בו אינטימיות אמיתית," הוא אומר. "כל כך הרבה מחשבה הושקעה בכל דבר קטן במיתולוגיה כולה שאפילו הפרט הקטן ביותר יגלה לך כל מה שאתה צריך לדעת על הדמויות ועל הסביבה שלהן."

המשימה להתאים את העולם העתידני של "מקס הזועם: כביש הזעם" לקהל של ימינו חצתה יבשות ונמשכה מעל לעשור. זה דרש את כישרונם של מאות אמנים שעיצבו והרכיבו יקום פוסט אפוקליפטי אותנטי, החל מ- 3,500 תרשימים ועד לאלפי אבזרי תפאורה ותלבושות. במבצע לוגיסטי חסר תקדים, ההפקה השליכה את השחקנים, אנשי הצוות וכ- 150 רכבים של עבודת יד למדבריות של נמיביה, כדי לדמות מלחמת דרכים במספר מוקדים למשך 120 ימים. "הדבר המדהים אצל ג'ורג' הוא היכולת שלו להתמקד ולפעול במאת האחוזים עבור הסרט שלו," אומר המפיק פי.ג'יי ווטן. "יש לו סיבולת בלתי מתפשרת ותשומת לב לפרטים, והוא מציב את הרף כל כך גבוה שזה מעלה גם את זה של הסובבים אותו." 

"לא יכולנו לנשום במשך שישה חודשים כשעשינו את הסרט הזה," מוסיפה ת'רון. "אבל לעשות דבר כל כך מאתגר וגדול מהחיים זה מה שגורם לג'ורג' לשגשג. הוא רואה אפשרויות שאחרים לעולם לא היו מבחינים בהן."
האפשרויות של סדרת "מקס הזועם" גרמו למילר ולצוותו לדחוף את העשייה הקולנועית אל הגבולות שלה והעלו את רף הציפיות. "העולם של 'מקס הזועם' מוגזם, אך הוא אינו פנטזיה," מסביר מילר. "'כביש הזעם' שימש כהזדמנות לממש את הטווח והאנרגיה שלו בעזרת כל הטכנולוגיות החדשות. יכולנו לשים מצלמות במקומות שלא הצלחנו להגיע אליהם בעבר, ולשלב אותן בצי המכוניות בזכות המערכת הנפלאה של זרוע הצילום. אם התרחש קרב על רכב, יכולנו לקשור כבלים לשחקנים ואחר כך להעלים אותם בעזרת CGI. כשרואים את מקס תלוי הפוך בין שני רכבים, זה היה טום הארדי. כשפיוריוסה נתלית עליו, זו הייתה שרליז ת'רון שנתלתה על טום הארדי. וכשאתה רואה את נוקס מטפס אל קדמת הרכב, זה היה ניקולס הולט."

עבור הולט זה היה אדרנלין טהור. "דבר לא משתווה להרגשה של מנוע V8 גדול רועד תחתיך בעודך שומע משאיות שואגות, פצצות מתפוצצות ואנשים מתעופפים היישר אל עמודים גדולים."
"אם אתה חושב שאחד הפעלולים הוא קיצוני מדי, או שאחת ההתפוצצויות מרהיבה מדי, אני מבטיח לך שזה קרה... ראיתי את זה," הארדי מאשר. "זה היה אקשן מצאת החמה עד כלות הנשימה. זה היה מטורף ועוצמתי, והכל מעשה ידיו של ג'ורג'."
עבור האדם במרכז תשומת הלב, יש דברים שלא משתנים. "יש סוג של התלהבות וחדווה מוזרה בריסוק כלי רכב במדבר. אתה מאבד תחושה עצמית ופועל רק מתוך אינסטינקט פנימי. כולם יאמרו שזה טירוף מוחלט," מילר מחייך. "אבל כמו שאמרה ישנה אומרת: 'אתה לא חייב להיות מטורף כדי לעשות סרט של מקס הזועם, אבל זה עוזר'."

השחקנים והיוצרים

טום הארדי (מקס) יככב בשלושה סרטים שעתידים לצאת מאוחר יותר השנה, כולם מבוססים על סיפור אמיתי. הראשון לצדו של ליאונרדו דיקפריו בסרטו של אלחנדרו גונזלס איניאריטו Revenant, בשני הוא מגלם את הגנגסטרים התאומים הידועים לשמצה רונלד ורג'ינלד קריי, ששלטו בלונדון בשנות ה- 50' וה- 60', בדרמת הפשע Legend, ובשלישי הוא יככב במותחן London Road, על סדרת מעשי הרצח מ- 2006 בעיירה האנגלית איפסוויץ'.
לאחרונה הופיע בסרט "ילד 44" לצדו של גארי אולדמן, וב- 2013 כיכב במותחן "לוק", עליו קיבל מועמדות לפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי הקולנוע העצמאי בבריטניה.
ב- 2012 גילם הארדי את הנבל ביין בשובר הקופות "עלייתו של האביר האפל", והופיע בדרמת הפשע התקופתית "ארץ יבשה", שפתחה את פסטיבל קאן של אותה השנה.
עוד הופיע בסרטים "התחלה", "לוחם", "החפרפרת", ובסדרה זוכת הפרסים "אחים לנשק", שם החל את הקריירה שלו.

שרליז ת'רון (הקיסרית פיוריוסה) זכתה בפסלון האוסקר על התפקיד בו גילמה את הרוצחת הסדרתית איילין וונורוס בדרמה "מונסטר" מ- 2003. ההופעה המצוינת שלה זיכתה אותה גם בגלובוס הזהב ובפרס גילדת השחקנים. ב- 2005 שוב הייתה מועמדת לאוסקר על הופעתה בדרמה "ארץ קרה". בהמשך גרפה מועמדויות נוספות לפרסים על הופעותיה בסרט "תקועה" וב"חייו ומותו של פיטר סלרס" של ערוץ HBO.
ת'רון צפויה להופיע בקרוב ב- Dark Places, סרט בבימויו של שון פן, ולאחר מכן תצטרף לצילומי הסרט The Huntsman לצדם של כריס המסוורת' ואמילי בלאנט. 
לאחרונה הופיעה בקומדיה של סת' מק'פארלן "מיליון דרכים להתפגר" ובסרט המדע בדיוני "פרומתאוס". עוד הופיעה בין היתר ב"סלבריטי" של וודי אלן, "תקנות בית השיכר", "משחק החיים", "משחק הצבאים", "הנקוק" ו"הג'וב האיטלקי".

ניקולס הולט (נוקס) הופיע לאחרונה בלהיט הבינלאומי "אקס-מן: העתיד שהיה", שם גילם את דמותו של האנק מק'קוי, הידוע בכינויו "חיה", תפקיד אותו ביצע כבר ב- 2011, ב"אקס-מן: ההתחלה", ויבצע שוב בסרט הבא בסדרה, "אקס-מן: אפוקליפסה", שישוחרר לאקרנים ב- 2016. סרטים נוספים בהם עתיד להופיע בקרוב כוללים את Autobahn, עם פליסיטי ג'ונס ואנתוני הופקינס, Equals עם קריסטן סטיוארט, Dark Places עם שרליז ת'רון ו- “Kill Your Friends. הסרטים האחרונים בהם הופיע הולט כוללים את Young Ones, שהוקרן לראשונה בפסטבל 'סאנדנס' 2014, "ג'ק צייד הענקים" של בריאן סינגר, קומדיית הזומבים "מת עליה", "התנגשות הטיטאנים" ו"סינגל מן" עם קולין פירת' וג'וליאן מור.

ג'ורג' מילר (במאי, תסריטאי, מפיק) זכה ב- 2007 בפסלון האוסקר עבור סרט האנימציה הטוב ביותר, "תזיזו ת'רגליים". הסרט המצליח קיבל גם את פרס הבפט"א הבריטי ופרסים נוספים, בנוסף להכנסתו לרשימת עשרת הסרטים הטובים של 2006. אחרי ההצלחה הגדולה, מילר ביים והפיק גם את סרט ההמשך, "תזיזו ת'רגליים 2".
למילר היו גם בעבר שלוש מועמדויות לפרס האוסקר. שתיים על הסרט "בייב", אותו כתב והפיק, ואחת נוספת על התסריט שכתב לסרט "השמן של לורנצו", עם סוזן סרנדון וניק נולטה. "מקס הזועם" מ- 1979 הייתה עבודת הבימוי הראשונה שלו, ולאחר מכן הוא המשיך וביים גם את שני סרטי ההמשך, "מקס הלוחם בדרכים" ו-"מקס הזועם וכיפת הרעם"